<h1>האגודה — ב"מ</h1>
<h2>דף ג.</h2>
[ב"מ מ"ח ע"א] הכא במאי עסקינן בספר גוי. רבינו תם פוסק הלכה כרבי יוחנן, דאמר [עי' בכורות י"ג ע"ב] דמישראל קונה מדרבנן במשיכה ומכותי במשיכה מן התורה, ולפי זה ישראל שיש לו בהמה מבכרת לא סגי בקבלת מעות עבור העובר לכן הרמז"ל הצריך מעות ומשיכה מן הכותי לאפוקי נפשין מפלוגתא, כי רש"י פסק מעות קונות, ולפירוש רבינו תם משיכה. וצריך הכותי למשכו לביתו או לסימטא דמשיכה ברשות הרבים אינו קונה. ויקנה לו ראש העובר או כולו, עיין פרק קמא דבכורות [ג' ע"א].
<h2>דף יג:</h2>
[ב"מ מ"ח ע"א] הכא במאי עסקינן בספר גוי. רבינו תם פוסק הלכה כרבי יוחנן, דאמר [עי' בכורות י"ג ע"ב] דמישראל קונה מדרבנן במשיכה ומכותי במשיכה מן התורה, ולפי זה ישראל שיש לו בהמה מבכרת לא סגי בקבלת מעות עבור העובר לכן הרמז"ל הצריך מעות ומשיכה מן הכותי לאפוקי נפשין מפלוגתא, כי רש"י פסק מעות קונות, ולפירוש רבינו תם משיכה. וצריך הכותי למשכו לביתו או לסימטא דמשיכה ברשות הרבים אינו קונה. ויקנה לו ראש העובר או כולו, עיין פרק קמא דבכורות [ג' ע"א].
[ב"מ מ"ז ע"ב] כיצד משך פירות ולא נתן מעות אינו יכול לחזור בו, נתן לו מעות ולא משך פירות יכול לחזור בו, אבל אמרו מי שפרע וכו'. רבי שמעון אומר כל שהכסף בידו ידו על העליונה. אמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות, ומפני מה אמרו משיכה קונה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה. פירש רבינו תם דאם נשרפו יכול לוקח לחזור ואפילו מי שפרע ליכא כיון דאיכא הפסד אם לא יחזור, כדמשמע מההוא חמרא דבעי למנסביה דבי פרזק רופילא [לקמן מ"ט ע"ב] ולא אמרו ליה למיקם במי שפרע.
[ב"מ מ"ט ע"א] דברים אין בהם משום מחוסרי אמנה, רבי יוחנן אמר יש בהן משום מחוסרי אמנה. והלכה כרבי יוחנן והוא דהוה במתנה מועטת אבל במתנה מרובה לא סמכא דעתיה. בירושלמי [ה"ב] רב מפקיד לשמעיה כדאמינא הב מתנתה לפלניא, אי מסכן הוא הב ליה מיד דנעשה נדר ואמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, ואי עתיר הוא אימלוך בו תניינות. וכתב רבי' אבי"ה דפוסקים את דינו ברבים שהוא מחוסרי אמנה ואם נתן מעות פוסקים ברבים מי שפרע.
<h2>דף טז:</h2>
[ב"מ ע' ע"ב] אין מקבלין צאן ברזל. פירש הגאון משום אבק רבית אבל אם זה קבל עליו זולא אינו די. אבל אם קבל בעל צאן אם הוקרו או הוזלו או מתו שיהא על בעל הצאן מותר.
<h2>דף כט:</h2>
[ב"מ ס"ח ע"א] ונותן לו שכרו כפועל בטל. פירש בקונטרס כפועל בטל מאותה מלאכה שביטל הימנה היינו שאם היה עושה מלאכה כבידה ומרויח הרבה. ולעיל [ל"א ע"ב] גבי שכר אבידה נראה כפירוש הקונטרס.
<h2>דף לו.</h2>
[ב"מ פ"א ע"ב] ההוא גברא דאוגר ליה חמרא לחבריה, אמר ליה לא תיזיל בנהר פקוד דאיכא מיא, זיל באורחא דנרש דליכא מיא, אזיל באורחא דנהר פקוד ומית חמרא וכו', מה לי לשקר במקום עדים לא אמרינן.
<h2>דף מט.</h2>
[ב"מ ק"ב ע"ב] שוכר אמר נתתי ומשכיר אומר לא נטלתי על מי להביא ראיה, אימת אילימא בתוך זמנו תניינ' אי לאחר זמנו תניינ' דתנן מת האב בתוך ל' בחזקת שלא נפדה, לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה, לא צריכא ביומא דמשלם זימניה, אמר ליה תניתוה שכיר בזמנו נשבע ונוטל משו' דטריד בפועליו אבל הכא שכיר נאמן בשבועה.
<h2>דף נ.</h2>
[ב"מ מ"ד ע"ב] מאי נפקא מינה לפדיון הבן. פירש רבינו תם דדינר של זהב עב יותר מדינר של כסף. ורבינו תם היה מדקדק דאדם שרוצה לתת תבואה לפדיון הבן, די לו בכלי המחזיק אמה על אמה ברום אמה וחצי, דהא אפילו בא"י שהיה זול היה מידה בינוניתא ארבע סאין בסלע דהיינו לחמש סלעים עשרים סאין, והנה שיעור מקוה אמה על אמה ברום שלש אמות, ונמצא בשם רבינו תם דמנה היינו זקוק כסף, עיין בבכורות [נ' ע"א].
<h2>דף נב.</h2>
[ב"מ ט"ו ע"א] בעל חוב גובה את השבח. פר"י נראה דגובה אפילו משבח שהשביחו יתומים, אע"פ דאין להם על מי לחזור ובמתנה אמר בסמוך דלא גבי מיתמי גבי, וראיה מפ' יש בכור [נ"ב ע"א] דתנן אין הבכו' נוטל לא בראוי ולא בשבח ולא האשה בכתובתה, ומסיק התם דמקולי כתוב' שנו, משמע הא בעל חוב אחר גבי.
<h2>דף נח:</h2>
[ב"מ ו' ע"ב] קפץ [אחד כו'] כולן פטורין. פר"י דבר שבמניין לא בטל היינו מדרבנן, וקבוע נמי אין שייך אלא בדבר שהיתר ואיסור ניכרין וידועין כגון ט' חניות.
